כל תושב ישראל אשר מבוטח במוסד לביטוח לאומי, זכאי לקבל קצבת זקנה אשר משולמת אחת לחודש, למשך כל חייו. מערכת הביטוח הסוציאלי של המוסד לביטוח לאומי דואגת לאוכלוסיית הקשישים כחלק מעקרונותיה של מדיניות הרווחה בארץ, ועל כן ניתנת קצבה זו. הקצבה נועדה כדי לסייע לאוכלוסיית הקשישים במבחינה כלכלית להמשיך ולנהל חיים דומים, עד כמה שאפשר, לאלה שניהלו בעבר.
תנאי הזכאות לקצבת זקנה
המוסד לביטוח לאומי קבע שני מועדים כדי לתת אפשרות לאוכלוסיית הקשישים לקבל קצבת זקנה כאשר הם מגיעים לגיל הפרישה לגמלאות. תאריכי הזכאות לקצבת זקנה משתנים על פי תאריכי הלידה, אשר מצוינים בטבלאות הגילאים אותן מפרסם ביטוח לאומי.
- קצבת זקנה אשר תלויה בהכנסות: נשים שמגיעות לגיל 64 וגברים שמגיעים לגיל 67 זכאים על פי החוק לקבל קצבת זקנה בכל חודש בחודשו, במהלך כל חייהם מאותו רגע. התנאי הראשון לקבלת קצבת הזקנה הוא שהמשכורת אותה הם מקבלים מעבודתם לא עוברת את הסכום אשר נקבע מראש או שהיא כן עוברת אותו, אבל במעט. קצבת הזקנה משולמת גם לאנשים בעלי נכסים או בעלי השקעות בנקאיות, כאשר הכנסותיהם מכך לא עוברות סכום אשר נקבע מראש. במקרים בהם הכנסתם החודשית של האנשים חורגת מההכנסה המקסימלית בחודש (זו המקובלת בשוק העבודה), הם זכאים לקבל "קצבת זקנה חלקית" בהתאם למה שקבע החוק.
- קצבת זקנה שאינה תלויה בהכנסות: גברים אשר מגיעים לגיל 70, וככל שעולה גילן של הנשים לגיל 70 על פי טבלת הגילאים, הם זכאים לקבל קצבת זקנה חודשית ללא קשר לגובה הכנסותיהם ממשכורת, הכנסותיהם מנכסים או הכנסותיהם מהשקעות בנקאיות.
התיקון האחרון לגבי הזכאות לקצבת זקנה
עד לשנה זו המוסד לביטוח לאומי נהג לשלם קצבת זקנה רטרואקטיבית לשנה אחת בלבד, עבור אנשים אשר הגישו בקשה לקצבה במועד מאוחר מזה המקובל (12 חודשים מהיום שבו הם הגיעו לגיל הפנסיה). החל משנה זו חל שינוי- הוחלט כי קצבת זקנה תשולם בצורה רטרואקטיבית בעבור תקופה של ארבע שנים, ותקופת הזכאות לתביעת הקצבה תתארך ל- 48 חודשים (ארבע שנים) ממועד ההגעה לגיל הפנסיה. מתוך התקופה של 48 החודשים האלו, המבוטחים לא יקבלו קצבת זקנה בעבור יותר מ-12 חודשים אשר בהם הקצבה הייתה תלויה בהכנסותיהם.
תיקון החוק בא לקראת האוכלוסייה הקשישה ונועד על מנת לתת מענה לאזרחים ותיקים שלא בהכרח תמיד מודעים לזכויותיהם לגבי קבלת קצבת זקנה. אם אותם קשישים מתוודעים לזכותם זו, בדרך כלל נעשה הדבר באיחור מסוים, ואז הם היו מקבלים קצבת זקנה בעבור מקסימום 12 חודשים אחורנית (מאלו שקדמו להגשת הבקשה לקצבת זקנה). דבר זה נעשה גם אם הקשישים גילו כעבור שנים אחדות, מהרגע שבו הגיעו לגיל הפנסיה, את זכאותם לקצבת זקנה. לא אחת אזרחים רבים נהגו להגיש ערעורים לבית הדין לעבודה, ותביעותיהם נדחו, מאחר וכך נהוג היה בחוק.
כיצד התיקון בא לידי ביטוי- דוגמאות
גבר אשר הגיש בפעם הראשונה את התביעה לקבלת קצבת זקנה והוא בגיל 73, זכאי לקבל אותה בעבור שלוש השנים שבין הגילאים 70 ל- 73 (קצבת הזקנה לא מותנית בהכנסות), ובעבור שנה אחת: החל מגיל 69 ועד גיל 70, המוסד לביטוח לאומי ישלם עבורו קצבת זקנה אשר כן מותנית בהכנסותיו.
במקרה של גבר אשר הגיש בפעם הראשונה את התביעה לקבלת קצבת זקנה בגיל 75, המוסד לביטוח לאומי ישלם בעבורו קצבת זקנה רטרואקטיבית על תקופה של ארבע שנים בלבד: גילאים 71 עד 75.